<h1>תניא רבתי סימן נ"ב</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כתיב בפרשת אמור אל הכהנים (ויקרא כ"ג) ביום הראשון מקרא קדש. ותניא בתורת כהנים במה אתה מקדשתו. במאכל. במשתה. ובכסות נקיה. וכתיב וביום השביעי וגו'. וכשם שצוה הקב"ה לקדש ראשון ושביעי. כך צוה לקדש חולו של מועד. דכתיב (שם) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש. ותניא בתורת כהנים במה הכתוב מדבר. אי בימים טובים. הרי כבר אמורין. אם כן למה נאמר אלה מועדי ה'. אלה ימי מועד שאסורין במלאכה. ובהם נאמר מקראי קדש. אלמא גם הם צריכין קידוש כמו שפירשנו. לפיכך חייב אדם לכבדן במאכל ובמשתה ובכסות נקיה כשאר ימים טובים. ושנו חכמים במסכת אבות המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וכו'. ופירש רבינו שלמה המבזה את המועדות. שעושה בהן מלאכה. ונוהג בהן מנהג חול באכילה ושתיה. שאין נוהג בהן כבוד כראוי. והאי המבזה את המועד אחולו של מועד קאי. דאי בימים טובים עצמן פשיטא לן דאסורים במלאכה. ואמרינן כל המבזה את המועדות כעובד ע"ז דכתיב (שמות ל"ד) אלהי מסכה לא תעשה לך. וסמיך ליה את חג המצות תשמור, וכתיב (נחמיה ח') כי חדות ה' היא מעוזכם. אמר להן הקב"ה לישראל בני לוו עלי והאמינו בי ואני פורע. ובירושלמי פרק מי שהופך את זיתיו. [עי' ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב] א"ר יוחנן לוין ברבית לסעודת מצוה ולקדוש החדש. ר' יוחנן הוה נחית לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכל. ואמר חלקי יהא עם אילין דאכלון הכא רומשית.
